שפעת

דווקא כשכבר חשבתי שהמשפחה שלי חסינה ממחלת השפעת היא נחתה עלינו במלוא העוצמה והפילה את הגברים במשפחה.

השבוע של המחלה דרש ממני תשומת לב כפולה ומכופלת. לעקוב אחריו מקרוב במהלך היום, אחרי שפת הגוף שלו, להסתכל מקרוב על העיניים שלו ולבחון תנועות ידיים שיכולות להביע תחושות פיזיות לא טובות שעוברות עליו. היום למשל, אני כבר יודעת לזהות שהנחת הראש על הכרית בסלון מסמנת בחילה ועד לא מזמן, ידעתי לאבחן כאב ראש כשהוא שם את ידו על המצח בתנועה מאוד מאוד מסוימת. הילד שלי לא יודע להביע במילים את מה שהוא מרגיש ולמעשה, רק לאחרונה הצליח להגיד את רצף המילים הכל כך טריוויאלי לנו – “כואב לי הראש” בזמן אמת.

לא יודעת להעריך כמה זמן עוד יעבור עד שנצליח להסביר לו מה המשמעות של כל מיחוש גופני ואיך אומרים אותו במילים, בשפה שמאפשרת לנו להבין אותו. אם הוא מבקש ממני מקלחת עם מים חמים לפני שמגיעה שעת השינה אני מתחילה לחשוד שמשהו לא בסדר. מנסה להיזכר מה אכל וכמה באותו היום, בוחנת את תנועות הידיים שלו ובודקת רק ליתר ביטחון האם יש תרופה בהישג יד.

ככה זה אצלנו, מירוץ למידה אינטנסיבי של סימנים שלא נגמר וכשמגיע הרגע שבו הוא מצליח לבטא מילה חדשה שמספרת לנו מה קורה אצלו בפנים, אנחנו מרגישים כאילו הורידו לנו סלע מהלב. הקלה שקשה לאמוד את הערך שלה בחיים שלו ושלנו. נסו לדמיין את עצמכם במדינה זרה. מסביבכם רק דוברי השפה המקומית והאפשרות להסביר את עצמכם אינה בידכם. אתם מסתובבים זמן רב ולא מצליחים לתקשר עם אחרים, מצויים בסיטואציה שאתם זקוקים לעזרה אבל אף אחד לא מבין אתכם. ואז, אחרי זמן רב אתם מצליחים לפענח מילה אחת שיוצרת שיח הדדי ומשנה את הכל. אתם מצליחים להסביר את עצמכם והסביבה שלכם מבינה ומגיבה בהתאם. זהו רגע שנחרט היטב בזכרון. כשהוא מצליח הוא מאושר ומתרגש מכך שסוף סוף הבנו אותו ואת העולם שלו. כנראה שגם הוא זוכר את הרגע המיוחד הזה ולכן מצליח לחבר את המילים הנכונות כאשר הרגע הזה חוזר כדי להשיג את מבוקשו. זה לוקח זמן. המון זמן. אבל כשזה מצליח, זה מזכיר לנו שהמאמץ היה שווה.