אמא מופרעת אכילה

מזה כשבועיים שוב קורה משהו בתוך הגוף הקטן שלו ומשבש לו את שגרת היום, מכנס אותו לתוך עצמו, גורם לו להיות רגיש יותר לרעש בבית הספר, למגע פיזי, הוא נמנע מלהיענות לדרישות מסביבתו במהלך היום ובעיקר רוצה להיות בבית, בחדר עם עצמו.

כבר חוויתי אתו תקופות קשות. כבר יודעת שכל גל כזה, של אי יציבות בוויסות הפיזי והרגשי שלו, עובר. לא תמיד יודעת כמה זמן ייארך אבל יודעת שיחלוף. למרות ההיכרות עם הסימפטומים הידועים של כל גל שכזה, הרגע שבו מצטרפת אליו הפרעת אכילה הוא הרגע שבו החוסן שלי מתערער.

ילדים ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי עלולים לסבול מכל מיני מחלות הנלוות לאוטיזם כמו אפילפסיה, ליקויים חושיים, הפרעות מטבוליות ועוד. הפרעות אכילה נפוצות בקרב כ- 90% מהילדים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי . הם חשים יתר רגישות בחלל הפה או באצבעות הידיים ולכן אחד הדברים הנפוצים ביותר הוא בררנות גבוהה כלפי סוגי מאכל. מצד אחד הם לא מרגישים שובע ואוכלים בכמויות מופרזות ומן הצד השני עלולים לחוש חוסר תיאבון ולא לאכול כלל. אנחנו ההורים, נשארים עם סימן שאלה גדול לגבי מה שקורה שם בפנים.

אני מכירה את הבן שלי ואין לי ספק שהוא רעב. אין לי ספק שהוא סובל מכך שאינו מצליח להכניס אוכל לפיו גם כאשר אני מניחה לפניו צלחת מלאה בכל הדברים שהוא כל כך אוהב. העיניים שלו בוהות בי במבט שאומר “אני רעב” אבל אני לא יודעת איך לעזור לו. כל העצות שקיבלתי לא הביאו בשורה אמיתית. האמירה של הרופא ההוא ש”כל ילד רעב אוכל” עוד מהדהדת לי בראש ובכל פעם שאני נזכרת בה אני רותחת. הבן שלי הוא ההוכחה שזה לא תמיד נכון. לא יודעת על איזו נקודה רגישה מתיישבת המצוקה שלי בעניין זה, למה במצב של כאב שלו אני כואבת ודואגת אבל כשהוא לא אוכל אני ממש יוצאת מדעתי? הפנים העייפות שלו לא מניחות לי ואני טרודה מכך מאוד גם בלילות.

הבוקר, בדרך לבית הספר, כשביקש כהרגלו לפתוח את השקית עם ארוחת הבוקר שלו נעניתי והנחתי אותה פתוחה על ידו. עשיתי זאת באדישות מסוימת. ואז, אחרי כדקה שמעתי…

בבת אחת הרגשתי ריפיון שרירים בכל הגוף, את הנשימה חוזרת להיות עמוקה ורגועה, את רצועת הכתפיים המתוחה והמכווצת שלי משתחררת. החלטתי להאט את הנסיעה, לתת לו זמן לסיים בנחת. הייתי מוכנה לתור את כל העיר עד שיסיים לאכול ושהספסל האחורי של הרכב יתמלא בפירורים. לא חשבתי מה יגידו על כך שהוא אוכל תוך כדי נסיעה וכמה זה לא בריא. רק שיאכל וישבע. הסתכלתי סביב, השמש בשמיים זרחה. יותר טוב מזה, הבנתי, אני לא צריכה.