שמחות קטנות

שמחות קטנות יכולות להיות גדולות אם רק ניתן להן להיות כאלה.

כמו להסתכל על ציור של ילד ולהבין שיש בו המון!!!!

דמות, חובשת כובע ומשקפי שמש, פה פתוח לרווחה אולי אפילו חיוך. ציור פשוט, אבל מציג את התחושות והחוויות שיש בראש, אדום על גבי לבן. ציור שנראה סתמי אבל רחוק מלהיות כזה. לחשוב שהכוונה ברורה אבל לדעת שהיכולת להעביר אותה לא ברורה מאליה. זו הפעם הראשונה שהוא מצליח להמחיש לנו את עצמו בציור וזה קסום.

כמו לשמוע רעשי לעיסה בזמן האוכל, הפה פתוח אבל לרגע לא לחשוב שזה לא מנומס.  כי המישהו הזה שמשמיע את הלעיסות הללו לא הכניס לפיו פירור כבר שבועות (ניזון מנוזלים בלבד), היה עצבני מרעב ולא הצליח להתרכז כמעט בדבר – להיות מהופנטים מהצליל הזה ולחשוב שהוא נפלא ומענג,  כמעט כמו המוזיקה של שיר אהוב.

כמו לנסוע לחופשה משפחתית. צנועה בהרבה מזו של כוווולם ולחשוב עליה כעל הכי מפנקת בעולם רק משום שהצלחנו לקיים אותה וליהנות ממנה בפעם הראשונה.

את האירועים הכל כך שגרתיים הללו  שאנו חווים אנו נוטים לבחון בעיניים לא שבעות. לא תמיד מתרגשים מהם כפי שראוי. לא מצליחים להשלים עם מה שיש ועסוקים במה שעוד לא השגנו. לא מצליחים להנות מהדברים הקטנים ולהתמקד בפרטים היפים שבתמונה המלאה.

ממליצה. לאסוף שמחות קטנות מתי שרק אפשר. החיים קצרים. תכל’ס…